מה קרה לברוק אסטור?

גברת אסטור מתחרטתביולי 2006, ברוק אסטור - גרנדה-דאם של החברה בחוף המזרחי ופילנתרופית אלגנטית - מצאה את עצמה במקום האחרון שאי פעם הייתה רוצה להיות בו: העמוד הראשון של צהובון ניו יורקי, תחת הכותרת 'אסון לגברת אסטור'. ' נכדה פיליפ מרשל הגיש עתירה להעברת האפוטרופסות המשפטית על סבתו בת ה-104 מאנתוני מרשל (בנה, אביו של פיליפ) לידידתה הקרובה אנט דה לה רנטה, על מה שעורך דינו תיאר כ'התעללות בקשישים'. גברת אסטור, כתבה נכדה, גרה בתנאים 'מלוכלכים ורעועים' בדופלקס שלה בפארק אווניו, מוזנחת, לא מוזנת ו'אולצה לישון בחדר הטלוויזיה בכותנות לילה קרועות על ספה מטונפת'. היו גם טענות על עבירות כספיות. 'זו הייתה משפחה שהתפוצצה בציבור', אומרת העיתונאית מריל גורדון, שמציעה מבט מקרוב להפליא לתוך החוגים החברתיים האקסקלוסיביים ביותר של ניו יורק ב- גברת אסטור מתחרטת (Houghton Mifflin), ספרה החדש על השנים האחרונות הסוערות של האלמן.



כדי להבין מה גרם להתמוטטות המשפחה הזו, גורדון יצטרך לקבל גישה לספירה הכספית והפרטית ביותר של האפר איסט סייד במנהטן. היא ידעה יותר טוב מהרוב כמה קשה זה יהיה. בשנה הקודמת היא ניסתה לכתוב מאמר מגזין על גברת אסטור, רק כדי לסכל אותה אנתוני מרשל ('שומר הסף' של אמו, מסביר גורדון). הפעם, היא החליטה, האיל הפוגע שלה יהיה נימוס. 'יש טבע מיושן בעולם הזה', אומר גורדון. ״בפעם הראשונה בקריירה שלי, במקום להתקשר לאנשים, כתבתי להם — כי זה מה שהם עושים. שלחתי מכתבים משוכללים ומפורטים, הסברתי מי אני ומה אני רוצה - מכתבי היכרות״. לאחר כל ראיון, גורדון שלח מכתב תודה.

כשהכתבים שלה דחו את הפתיחות שלה, היא כתבה מכתבים נוספים... ואז היא הלכה לארון שלה, שלפה את מיטב התלבושות שלה, והגיעה למעגל הצדקה של ארוחות צהריים וחגיגות. 'ברוק אסטור יצאה כמעט כל לילה בחייה', אומר גורדון. ״היא עדיין התלבשה לארוחת ערב כשהייתה בת 103 - התאפרה, שמה פאה ונשאה את הארנק שלה לארוחת ערב כי זה מה שאישה עושה. הייתי כמו קולומבו שמסתנן לאפר איסט סייד, רק שבמקום מעיל הגשם הייתה לי את חליפת המכנסיים״.





כשהיא מסתחררת דרך ה-Rolodex שלה, היא פנתה להזמנות וכרטיסי עיתונות בחינם לארוחות ערב של 1,000 דולר לכרטיס, שבהן התאספו מקורביה של אסטור. 'בכל חדר היה מישהו שהכרתי', היא מסבירה. היא נתקלה בטום ברוקאו, שחיבר אותה עם חברתה של גברת אסטור, ננסי רייגן, שאמרה לה, 'ברוק הייתה עָצוּם לְפַלרְטֵט.' בחדרי האורחים של פארק אווניו, גורדון הופיע מחייך, דרוך, לבוש מכנסיים, מוכן להקשיב ולתת לב. בינואר 2008, לאחר שנה של כתיבת מכתבים והתרועעות בלתי נלאית, היא סוף סוף שכנעה את אנט דה לה רנטה להיפגש איתה. 'אנשים שלא החזירו לי שיחות טלפון היו משנים את דעתם בנוגע לדבר איתי אם היו מציגים אותם על ידי מישהו שהם מכירים', היא אומרת. 'הם היו חושבים, 'אולי אני צריך לדבר עם הגברת הזו''.



ברגע שאנשים התחילו לדבר, הם לא יכלו להפסיק. ״הם רצו לדעת מה אנשים אומרים, כי הֵם לא דיברו איתם כל גוף,' אומר גורדון. 'הם לא דיברו אחד עם השני, אבל הם דיברו איתי - כמה אנשים התחילו להתבדח שהפכתי למטפל שלהם'.

במשך שנתיים, גורדון השיג ראיונות כנה להדהים, לעתים קרובות שוברי לב, עם 230 ממקורביה של גברת אסטור, ביניהם הוויקונט וויליאם אסטור, בן דוד. הוא דיבר על מסיבת יום ההולדת ה-100 של קרוב משפחתו, שם היא בחרה להגיע על זרועו, תוך שהיא עוקפת את בנה ואת אשתו השלישית, אותה תיאר כ'זוג קר הלב האולטימטיבי מתוך עלילת אגתה כריסטי'.

גורדון הצליח לתפוס הכל. 'אני אוהבת להיות עיתונאית', היא אומרת. 'זה היה כל כך כיף - המרדף, ההתרחשות, היו כל כך מרגשים.' מאז שסיימה את הספר, היא חזרה להרגליה העיתונאיים הישנים, מתקשרת ושולחת דואר אלקטרוני כדי לארגן ראיונות - אין צורך במכתבי תודה.

מאמרים מעניינים